1. גורמים משפיעים:
1.1 השפעת הטמפרטורה: ככל שטמפרטורת המזיגה גבוהה יותר, כך אובדן שריפת המגנזיום גדול יותר ושכבת הדיו עבה יותר. לכן, תוך הקפדה על בידוד קור, יש להפחית ככל האפשר את טמפרטורת היציקה.
1.2 ככל שתכולת המגנזיום השיורית גבוהה יותר, כך שכבת הדיו דקה יותר. כאשר תכולת המגנזיום השיורית היא מתחת ל-0.06%, שכבת הדיו מתעבה ואפילו פתיתי דיו קטנים מופיעים בתוך הגוף; בסך הכל, תכולת מגנזיום שיורית של 0.06-0.09% מתאימה יותר. עודף מגנזיום יכול לגרום ליקויי יציקה אחרים.
1.3 במהלך היציקה זרימת הנוזל אינה יציבה, המגנזיום נשרף ושכבת הדיו מתעבה בשטחים נרחבים.
1.4 ככל שיש יותר פינות מתות ביציקה, שכבת הדיו בפינות המתות עבה יותר.
1.5 ככל שתכולת ה-S בברזל המותך, העובש והליבה גבוהה יותר, כך שכבת הדיו עבה יותר.
1.6 במהלך תהליך ההיתוך של ברזל מותך, החמצון הוא חמור, וכתוצאה מכך שכבה עבה של דיו לאחר היציקה.
1.7 קצב הייצור של ברזל אוסטניטי ניקל גבוה 1.7 נמוך, עם כמות גדולה של חומרים ממוחזרים. החומרים הממוחזרים משמשים שוב ושוב מספר פעמים, ונוזל הברזל מתחמצן בצורה חמורה, וכתוצאה מכך נוצרת שכבה עבה של גרפיט.
לסיכום, כדי להפחית את שכבת הדיו, ניתן לנקוט באמצעים הבאים:
2.1 בחר חומרי תנור באיכות גבוהה, נמס במהירות ומניעת חמצון של ברזל מותך.
2.2 בהנחה של אי יצירת בידוד קר, לא כדאי לבחור בטמפרטורות התחממות יתר גבוהות מדי. יש לשלוט בטמפרטורת הכבשן ב-1620 מעלות ולצרוח אותה במלואה. ליהוק מהיר.
2.3 נסו למלא את הברזל המותך בצורה אחידה ככל האפשר כדי להפחית את שריפת המגנזיום.
2.4 הוספת אבקת פחם איכותית כראוי במהלך ערבוב חול יכולה ליצור אווירה מצמצמת בתוך התבנית במהלך היציקה, להפחית את אובדן השריפה של Mg.
2.5 תכולת S של חומרי גלם, תבניות וליבות צריכה להיות נמוכה ככל האפשר, ותכולת S של ברזל מותך מתאימה יותר ב-0.015%.
2.6 יש לשמור על תכולת הלחות של חול הדפוס נמוך ככל האפשר, לשלוט בין 3.5-4.5.
2.7 לברזל רקיע אוסטניטי ניקל גבוה יש רגישות גבוהה ל-Mg, ותכולת המגנזיום השיורית צריכה לקחת בחשבון את הגודל, העובי והמורכבות של היציקה.
2.8 שיטת ההצפה יכולה גם להפחית את שכבת הדיו הדקה, אך שיטה זו מפחיתה את תפוקת התהליך.
