לשנאי תדר ביניים יש שני סוגים: מעגל מכוון יחיד ומעגל מכוון כפול. מצב הצימוד יכול להיות צימוד אינדוקטיבי או צימוד קיבולי. ישנם שני מצבי כוונון: כוונון אינדוקטיבי וכוונון קיבולי. כיום, מכשירי רדיו טרנזיסטור וטלוויזיות שחור-לבן וצבעוניות משתמשים בכוונון אינדוקטיבי בכמויות גדולות. הליבה המגנטית בסליל מותאמת כדי לשנות את השראות, ובכך להתאים את תדר התהודה. תדר הביניים הכוונון האינדוקטיבי במכשירי רדיו טרנזיסטור משתמש לעתים קרובות במצב כוונון יחיד, כלומר, רק קבל אחד מחובר במקביל לראשוני כדי ליצור מעגל כוונון, והמעגל השני אינו מחובר במקביל לקבל. עבור מעגלים עם דרישות גבוהות יותר, נדרש מצב כוונון כפול, כלומר, קבלים מחוברים במקביל לתדר הביניים הראשוני והמשני של תדר הביניים הכוונון הכפול, וניתן לכוון את שניהם. חלק משני המעגלים משתמשים בצימוד קיבולי, בעוד שאחרים משתמשים בצימוד אינדוקטיבי.
מבנה של תדר ביניים קטן, כל הרכיב מותקן בכיסוי מיגון מאלומיניום, עם פיני עופרת בתחתית הכיסוי וחורי התאמה בחלק העליון. הסליל מלופף על ליבה מגנטית בצורת "I" ומקובע במושב בקליט, ומחבר הסליל מובל החוצה על ידי הפינים של מושב הבקליט. המשטח החיצוני של סליל הליבה המגנטית מכוסה בתוחם ניילון, ובדופן הפנימית של מסגרת הניילון יש חוטים להברגה של המכסה המגנטי מושחל. התאמת מיקום המכסה המגנטי פירושה כוונון עדין של השראות.
רוב שנאי תדר הביניים במכשירי רדיו הם מכוונים בודדים, בעלי מבנה פשוט וחלל קטן. מאחר ועכבת הכניסה והיציאה של הטרנזיסטור נמוכות, על מנת להתאים את עכבת הכניסה והיציאה של הטרנזיסטור, לראשוני יש ברזים ויש לו סליל צימוד משני עם מספר קטן של סיבובים. היתרונות של הסוג הכפול הם סלקטיביות טובה יותר ופס פס רחב יותר, והם משמשים בעיקר במכשירי רדיו בעלי ביצועים גבוהים.
מגברי תדר ביניים דו-שלביים משמשים בדרך כלל במכשירי רדיו טרנזיסטור, ולכן נדרשים שלושה מגברי תדר ביניים עבור צימוד ושידור של אותות הבמה הקדמית והאחורית. מגברי תדר הביניים במעגלים בפועל מיוצגים לרוב על ידי BZ1, BZ2 ו-BZ3. לא ניתן לשנות את המיקומים שלהם במעגל באופן שרירותי במהלך השימוש.